אחרי שפתחתי את הבלוג, החלטתי שצריך פוסט פתיחה. על כן התחלתי "לגגל" ולחפש דברים מעניינים על דיזנגוף סנטר. ואכן מצאתי כמה דברים מעניינים, כמו קבוצת מעריצים של הסנטר בפייסבוק, מבצע לטיהור הסנטר מעין הרע ע"י מפלגת "גאולה", מחזה בו הסנטר הוא דמות ועוד הרבה מידע מעניין פחות או יותר. מכל שלל המידע הכתוב הדיגיטלי, היה פוסט אחד ששבה את ליבי. הפוסט נכתב בסוף דצמבר 2007 כחלק מבלוג "עוד בלוג תל-אביבי" ע"י יואב לרנר. אחרי שיצרתי קשר עם יואב וקיבלתי את אישורו להפוך את הפוסט שלו מפוסט הפתיחה עבור הבלוג של דיזנגוף סנטר:
"בזמנו, בחודש מאי השתתפתי בסיור בחללים הסודיים של דיזנגוף סנטר. הסיור אורגן במסגרת ארועי בתים מבפנים בתל-אביב. במאמץ לנקות את שולחנו של הבלוג לפני סוף השנה, שמתי לב שהדיווח על הסיור והרהוריי על משמעותו של דיזנגוף סנטר לא הגיע לידי פוסט. ובכן, הרשו לי לשתף אתם במספר מחשבות, אנקדוטות ומקורות המתייחסים לדיזנגוף סנטר - מקדש צרכנות תל-אביבי שיש בו הרבה יותר ממה שנראה לעין.ראשית, הסנטר משמש בית חם לילדי פרברים, במיוחד בימי ששי, אך גם בכלל. מאידך, בסנטר ישנן עשרות חנויות עצמאיות ובעלות אופי וגם כמה וכמה חנויות ספרים (בעיקר צומת ספרים) ושני חדרי כושר. לא מדובר בקניון ישראלי סטנדרטי, משל היינו בפתח-תקוה, אלא בנדבך מרכזי בחיי תל-אביב, שאף שימש כמוקד להפגנות נגד מכירת פרווה בקסטרו. בניגוד לקניונים ישראליים מצויים, לסנטר אין מגרשי חנייה במפלס הקרקע והוא לא מופרד מהרחובות הסובבים אותו. במיוחד בולט לטובה החיבור של הסנטר לרחובות קינג ג’ורג’ ודיזנגוף, דבר המאפשר לו מצד אחד להיות קניון, ומצד שני לא להרוג את הרחוב מסביב. ולא אמרנו מילה על מגדל דיזנגוף, שבנוי על גבי הסנטר עצמו, ומוכיח שניתן לבנות מגדלי מגורים שאינם פוגעים בסביבתם העירונית.
לפני שנמשיך אחלוק עמכם אנקדוטה קלה הקשורה לדרך בה נבנה הקניון. ידידי, פרופ’ דניאל גת, מעשיר אותי בעת האחרונה בידע רב מתחום תכנון הערים וכמובן שתל-אביב נמצאת במוקד שיחותנו. פרופ’ גת שיתף אותי בסיפור בחירתו של המבנה הקיים של הקניון על מעבריו העקומים וחלליו המשונים (יש האומרים כי חלק מהילדים הגותיים המסתובבים בקניון הם נשמות אבודות שהלכו לאיבוד בניסיון למצוא את השער היחיד שפתוח בלילה אחרי שסוגרים את הסנטר). ובכן, בשנות ה-70, עת שקדו על הקמת הקניון, היזם אריה פילץ (שבנה את התחנה המרכזית החדשה דרך אגב) ניצב בפני שתי בחירות. האחת בעיצובו של אדריכל רם כרמי, שנטה לעיצוב מונומונטלי והשנייה בעיצובה של אדריכלית עליזה טולדו. פילץ ניגש להתייעץ עם פלאטו-שרון, שהיה שותף עימו בהקמת הסנטר ובעל ניסיון בתפעול מרכזי קניות (זה היה לפני שהוא התחיל לשאול “מה עשית בשביל מדינה?”). פלאטו-שרון המליץ על תוכניתה של עליזה טולדו ובזכותה ובזכותו יש לנו היום את הסנטר כפי שהוא - חביב, נעים ומצליח.מתוקף תפקידו כקניון הראשון בישראל, הסנטר שימש חומר למספר ספרים ומחזות. אני נתקלתי בטקסט של עודד מנדה-לוי במסגרת קובץ של רסלינג שנקרא “חללים - שדות תעופה - קניון”. בטקסט עצמו מפנה מנדה-לוי למקורות שלו שכוללים את המחזה של אורלי קסטל-בלום “לילה בקניון” והספר “דיוניסוס בסנטר” מאת תמר ברגר, שאף הומחז בהמשך. הספר “דיוניסוס בסנטר” מספר את סיפור השטח שעליו מצוי הקניון, שהיה כרם של משפחת חינאווי שהופקע ע”י השלטונות הישראלים לאחר מלחמת העצמאות. לאחר קום המדינה שימש השטח כמעברת נורדיה והתושבים פונו משם בנשות ה-70 לטובת הקמתו של הסנטר. הסנטר הוא לא רק קניון, הוא גם מלחמת תרבות. לפני סיום, אתייחס בקצרה לסיור המרתק שערך לנו קב”ט הסנטר בזמנו. אחרי הסבר קצר על הקניון במספרים (טונה של אנשים עוברת שם כל יום, ואלף טונות בימי ששי) הלכנו לחלל ששימש בעבר את מועדון “המערה החשמלית”, עד שהסנטר נשרף ב-2001. החלל משמש כיום כאתר פריקה של ספקים ומערת עטלפים (כן, יש עטלפים מתחת לסנטר). בנוסף עברנו במקומות שנמצאים מתחת לקומה 4- של החניון. עמוק מתחת לסנטר יש מקלט-על שאמור לשמש אנשי-על בזמן מלחמת-על. מתחת למקלט יש משאבת מי-תהום בפעולה מתמדת, מכיוון שהסנטר יושב על מי התהום ממש ואם המשאבה תפסיק לפעול הסנטר יוצף ויוכל לשמש כאקווריום. בנוסף נכנסנו לכל מיני חדרי מכונות של הסנטר, ולמרות הפיתוי אף אחד מהמשתתפים בסיור לא כיבה את החשמל.
קשה לי לסכם את תחושותיי כלפי הסנטר, אני מסמפט אותו רוב הזמן, ואוהב את השפע והגיוון היומיומי שהוא מייצג בעיניי. חבל שהקניונים האחרים בישראל אינם כמותו. מצד שני, גם אם היו מאוד מתאמצים לא נראה לי שאפשר היה לבנות עוד דיזנגוף סנטר.
תיקון ותוספת: במחזה “לילה בקניון” אין התייחסות ספציפית לסנטר או לאף קניון קונקרטי אחר. הסנטר עצמו מהווה נקודת התייחסות בספרה של יהודית קציר, “סוגרים את הים” (ותודה לעודד מנדה-לוי על תשומת הלב)."
תודה רבה ליואב לרמן על פוסט הפתיחה!